Luke 20 (HMB) · Opened

1ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃One day as Jesus was teaching the people in the temple courts and proclaiming the gospel, the chief priests and scribes, together with the elders, came up to Him.

2ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃“Tell us,” they said, “by what authority are You doing these things, and who gave You this authority?”

3ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃“I will also ask you a question,” Jesus replied. “Tell Me:

4טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃John’s baptism—was it from heaven, or from men?”

5ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃They deliberated among themselves and said, “If we say, ‘From heaven,’ He will ask, ‘Why did you not believe him?’

6ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃But if we say, ‘From men,’ all the people will stone us, for they are convinced that John was a prophet.”

7ויענו לא ידענו מאין׃So they answered that they did not know where it was from.

8ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃And Jesus replied, “Neither will I tell you by what authority I am doing these things.”

9ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃Then He proceeded to tell the people this parable: “A man planted a vineyard, rented it out to some tenants, and went away for a long time.

10ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃At harvest time, he sent a servant to the tenants to collect his share of the fruit of the vineyard. But the tenants beat the servant and sent him away empty-handed.

11ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃So he sent another servant, but they beat him and treated him shamefully, sending him away empty-handed.

12ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃Then he sent a third, but they wounded him and threw him out.

13ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃‘What shall I do?’ asked the owner of the vineyard. ‘I will send my beloved son. Perhaps they will respect him.’

14וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃But when the tenants saw the son, they discussed it among themselves and said, ‘This is the heir. Let us kill him, and the inheritance will be ours.’

15ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃So they threw him out of the vineyard and killed him. What then will the owner of the vineyard do to them?

16יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃He will come and kill those tenants and give the vineyard to others.” And when the people heard this, they said, “May such a thing never happen!”

17ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃But Jesus looked directly at them and said, “Then what is the meaning of that which is written: ‘The stone the builders rejected has become the cornerstone’?

18כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃Everyone who falls on this stone will be broken to pieces, but he on whom it falls will be crushed.”

19ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃When the scribes and chief priests realized that Jesus had spoken this parable against them, they sought to arrest Him that very hour. But they were afraid of the people.

20ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃So they watched Him closely and sent spies who pretended to be sincere. They were hoping to catch Him in His words in order to hand Him over to the rule and authority of the governor.

21וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃“Teacher,” they inquired, “we know that You speak and teach correctly. You show no partiality but teach the way of God in accordance with the truth.

22המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃Is it lawful for us to pay taxes to Caesar or not?”

23ויכר את נכליהם ויאמר להם׃But Jesus saw through their duplicity and said to them,

24מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃“Show Me a denarius. Whose image and inscription are on it?” “Caesar’s,” they answered.

25ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃So Jesus told them, “Give to Caesar what is Caesar’s, and to God what is God’s.”

26ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃And they were unable to trap Him in His words before the people. And amazed at His answer, they fell silent.

27ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃Then some of the Sadducees, who say there is no resurrection, came to question Him.

28מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃“Teacher,” they said, “Moses wrote for us that if a man’s brother dies and leaves a wife but no children, the man is to marry his brother’s widow and raise up offspring for him.

29והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃Now there were seven brothers. The first one married a wife but died childless.

30ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃Then the second

31ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃and the third married the widow, and in the same way all seven died, leaving no children.

32ובאחרונה מתה גם האשה׃And last of all, the woman died.

33והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃So then, in the resurrection, whose wife will she be? For all seven were married to her.”

34ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃Jesus answered, “The sons of this age marry and are given in marriage.

35והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃But those who are considered worthy to share in the age to come and in the resurrection from the dead will neither marry nor be given in marriage.

36כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃In fact, they can no longer die, because they are like the angels. And since they are sons of the resurrection, they are sons of God.

37וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃Even Moses demonstrates that the dead are raised, in the passage about the burning bush. For he calls the Lord ‘the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.’

38והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃He is not the God of the dead, but of the living, for to Him all are alive.”

39ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃Some of the scribes answered, “Teacher, You have spoken well!”

40ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃And they did not dare to question Him any further.

41ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃Then Jesus declared, “How can it be said that the Christ is the Son of David?

42והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃For David himself says in the book of Psalms: ‘The Lord said to my Lord, “Sit at My right hand

43עד אשית איביך הדם לרגליך׃until I make Your enemies a footstool for Your feet.”’

44הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃Thus David calls Him ‘Lord.’ So how can He be David’s son?”

45ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃In the hearing of all the people, Jesus said to His disciples,

46הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃“Beware of the scribes. They like to walk around in long robes, and they love the greetings in the marketplaces, the chief seats in the synagogues, and the places of honor at banquets.

47הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃They defraud widows of their houses, and for a show make lengthy prayers. These men will receive greater condemnation.”

You’ve read Luke 20

Go deeper

You’ve read Luke 20

Go deeper