Acts 26 (HMB) · Opened

1ויאמר אגרפס אל פולוס נתן לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק פולוס ויושט את ידו ויאמר׃Agrippa said to Paul, “You have permission to speak for yourself.” Then Paul stretched out his hand and began his defense:

2מאשר אני את נפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על כל אשר שטנים אתי היהודים׃“King Agrippa, I consider myself fortunate to stand before you today to defend myself against all the accusations of the Jews,

3כי אתה ידע היטב כל המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך׃especially since you are acquainted with all the Jewish customs and controversies. I beg you, therefore, to listen to me patiently.

4הנה את דרכי מנעורי אשר התהלכתי בה מאז בתוך עמי ובירושלים ידעים אותה כל היהודים׃Surely all the Jews know how I have lived from my earliest childhood among my own people, and also in Jerusalem.

5כי מימים ראשונים ידעוני אם ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו׃They have known me for a long time and can testify, if they are willing, that I lived as a Pharisee, adhering to the strictest sect of our religion.

6ועתה אני עמד להשפט על תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את אבותינו׃And now I stand on trial because of my hope in the promise that God made to our fathers,

7ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם את יהוה תמיד יומם ולילה על דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים׃the promise our twelve tribes are hoping to see fulfilled as they earnestly serve God day and night. It is because of this hope, O king, that I am accused by the Jews.

8מדוע יפלא בעיניכם כי האלהים יחיה מתים׃Why would any of you consider it incredible that God raises the dead?

9הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את שם ישוע הנצרי עד מאד׃So then, I too was convinced that I ought to do all I could to oppose the name of Jesus of Nazareth.

10כאשר עשיתי בירושלים וגם קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי׃And that is what I did in Jerusalem. With authority from the chief priests I put many of the saints in prison, and when they were condemned to death, I cast my vote against them.

11ובכל בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד מאד וארדפם עד לערים אשר חוצה לארץ׃I frequently had them punished in the synagogues, and I tried to make them blaspheme. In my raging fury against them, I even went to foreign cities to persecute them.

12ויהי בלכתי על זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם׃In this pursuit I was on my way to Damascus with the authority and commission of the chief priests.

13והנה אדני המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי׃About noon, O king, as I was on the road, I saw a light from heaven, brighter than the sun, shining around me and my companions.

14ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני קשה לך לבעט בדרבנות׃We all fell to the ground, and I heard a voice say to me in Hebrew, ‘Saul, Saul, why do you persecute Me? It is hard for you to kick against the goads.’

15ואמר מי אתה אדני ויאמר אנכי ישוע אשר אתה רדף׃‘Who are You, Lord?’ I asked. ‘I am Jesus, whom you are persecuting,’ the Lord replied.

16אבל קום ועמד על רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר בך למשרת ולעד על אשר ראית ועל אשר אראך׃‘But get up and stand on your feet. For I have appeared to you to appoint you as a servant and as a witness of what you have seen from Me and what I will show you.

17בהצילי אותך מן העם ומן הגוים אשר אשלחך עתה אליהם׃I will rescue you from your own people and from the Gentiles. I am sending you to them

18לפקח את עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל האלהים וימצאו באמונתם בי את סליחת החטאים ואת הנחלה בתוך המקדשים׃to open their eyes, so that they may turn from darkness to light and from the power of Satan to God, that they may receive forgiveness of sins and an inheritance among those sanctified by faith in Me.’

19על כן המלך אגרפס לא המריתי את המראה אשר ראיתי מן השמים׃So then, King Agrippa, I was not disobedient to the heavenly vision.

20כי אם קראתי ראשונה לישבי דמשק וירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אל האלהים ויעשו מעשים ראוים לתשובה׃First to those in Damascus and Jerusalem, then to everyone in the region of Judea, and then to the Gentiles, I declared that they should repent and turn to God, performing deeds worthy of their repentance.

21ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני׃For this reason the Jews seized me in the temple courts and tried to kill me.

22והאלהים היה בעזרי ועד היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי עתידות הנה להיות׃But I have had God’s help to this day, and I stand here to testify to small and great alike. I am saying nothing beyond what the prophets and Moses said would happen:

23כי המשיח מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן המתים להפיץ אור בעם ובגוים׃that the Christ would suffer, and as the first to rise from the dead, would proclaim light to our people and to the Gentiles.”

24ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע פולוס רב הלמוד הביאך לידי שגעון׃At this stage of Paul’s defense, Festus exclaimed in a loud voice, “You are insane, Paul! Your great learning is driving you to madness!”

25ויאמר פולוס אינני משגע פסטוס האדיר כי אם דברי אמת וטעם אביע׃But Paul answered, “I am not insane, most excellent Festus; I am speaking words of truth and sobriety.

26כי המלך יודע את אלה ועל זאת גם בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא אאמין כי נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה כי לא בקרן זוית נעשתה זאת׃For the king knows about these matters, and I can speak freely to him. I am confident that none of this has escaped his notice, because it was not done in a corner.

27המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים ידעתי כי מאמין אתה׃King Agrippa, do you believe the prophets? I know you do.”

28ויאמר אגרפס אל פולוס עוד מעט ופתיתני להיות נצרי׃Then Agrippa said to Paul, “Can you persuade me in such a short time to become a Christian?”

29ויאמר פולוס אבקשה מאלהים אשר אם במעט ואם בהרבה לא אתה לבדך כי גם כל השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה׃“Short time or long,” Paul replied, “I wish to God that not only you but all who hear me this day may become what I am, except for these chains.”

30ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך וההגמון וברניקה והישבים אתם׃Then the king and the governor rose, along with Bernice and those seated with them.

31ויסורו החדרה וידברו איש אל רעהו לאמר האיש הזה לא עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃On their way out, they said to one another, “This man has done nothing worthy of death or imprisonment.”

32ויאמר אגרפס אל פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את הקיסר לדינו׃And Agrippa said to Festus, “This man could have been released if he had not appealed to Caesar.”

Acts 26

You’ve read Acts 26

Go deeper

Acts 26

You’ve read Acts 26

Go deeper