Acts 27 (HMB) · Opened

1וכאשר נגמר הדין כי נעבר באניה אל איטליא מסרו את פולוס ומקצת אסירים אחרים אל שר המאה לגדוד אגוסטוס ושמו יוליוס׃When it was decided that we would sail for Italy, Paul and some other prisoners were handed over to a centurion named Julius, who belonged to the Imperial Regiment.

2ונרד אל אניה אדרמטית נכנים לבוא על פני חוף אסיא ונעבר הימה ויהי אתנו ארסטרכוס מוקדון מן תסלוניקי׃We boarded an Adramyttian ship about to sail for ports along the coast of Asia, and we put out to sea. Aristarchus, a Macedonian from Thessalonica, was with us.

3וממחרת הגענו אל צידון ויוליוס עשה עם פולוס חסד וינח לו ללכת אל מידעיו להעזר בידם׃The next day we landed at Sidon, and Julius treated Paul with consideration, allowing him to visit his friends and receive their care.

4ונלך משם ונעבר בסביבות קפרוס כי הרוחות היו לנגדנו׃After putting out from there, we sailed to the lee of Cyprus because the winds were against us.

5ונעבר את הים אשר לפני קיליקיא ופמפוליא ונבא אל מורא אשר בלוקיא׃And when we had sailed across the open sea off the coast of Cilicia and Pamphylia, we came to Myra in Lycia.

6וימצא שם שר המאה אניה אלכסנדרית באה לאיטליא ויעבירנו לתוכה׃There the centurion found an Alexandrian ship sailing for Italy and put us on board.

7והאניה הלכה בכבדות ימים רבים ואחרי אשר יגענו ובאנו אל מול קנידוס לא הניחנו הרוח לחתר אל היבשה ונעבר מצד לקריטי על פני הר סלמוני׃After sailing slowly for many days, we arrived off Cnidus. When the wind impeded us, we sailed to the lee of Crete, opposite Salmone.

8ואחרי אשר עברנו בתלאות באנו למקום אחד נקרא קלילמני אשר קרובה לו עיר ושמה לסיא׃After we had moved along the coast with difficulty, we came to a place called Fair Havens, near the town of Lasea.

9ויהי מקץ ימים רבים כאשר באה עת הסכנה לירדי הים כי גם הצום כבר עבר ויזהר אתם פולוס׃By now much time had passed, and the voyage had already become dangerous because it was after the Fast. So Paul advised them,

10ויאמר אליהם אנשים ראה אני כי הליכתנו תהיה אך מרי ונזק גדול לא לבד למעמסה ולאניה כי אם גם לנפשותינו׃“Men, I can see that our voyage will be filled with disaster and great loss, not only to ship and cargo, but to our own lives as well.”

11ושר המאה לא שמע אל דברי פולוס כי אם אל רב החבל ואל בעל האניה׃But contrary to Paul’s advice, the centurion was persuaded by the pilot and by the owner of the ship.

12ובאשר החוף איננו טוב לעמד בו בימי הסתיו יעצו הרבים לעבר משם לאמר אולי נוכל הגיע לפיניכס וישבנו שם בימי הסתו והוא חוף בקריטי פונה דרך הדרום מערבה ודרך הצפון מערבה׃Since the harbor was unsuitable to winter in, the majority decided to sail on, hoping that somehow they could reach Phoenix to winter there. Phoenix was a harbor in Crete facing both southwest and northwest.

13ורוח נשבת לאט מדרום ויחשבו כי תצלח עצתם בידם ויעלו העוגין ויעברו לעמת שפת קריטי׃When a gentle south wind began to blow, they thought they had their opportunity. So they weighed anchor and sailed along, hugging the coast of Crete.

14ויהי כמעט אחרי כן ותפגע בה רוח נחשל הנקראה אוריקלידון׃But it was not long before a cyclone called the Northeaster swept down across the island.

15ותטרף האניה ולא יכלה לעמד נגד הרוח ונרף ידינו ממנה וננדף׃Unable to head into the wind, the ship was caught up. So we gave way and let ourselves be driven along.

16ותרץ האניה אל עבר אי קטן הנקרא קלודה וכמעט לא יכלנו לאחז העברה׃Passing to the lee of a small island called Cauda, we barely managed to secure the lifeboat.

17ואחרי משכם אותה אליהם ויקחו לעזר את כל אשר השיגה ידם ויחשבו את דפני האניה ומיראתם פן יפלו אל בין רכסי החול הורידו את כלי המפרש וכה נדפו׃After hoisting it up, the crew used ropes to undergird the ship. And fearing that they would run aground on the sandbars of Syrtis, they lowered the sea anchor and were driven along.

18ויהי הסער הולך וסער עלינו וממחרת הטילו את המעמסה אל הים׃We were tossed so violently that the next day the men began to jettison the cargo.

19וביום השלישי הטלנו בידינו את כלי האניה אל הים׃On the third day, they threw the ship’s tackle overboard with their own hands.

20ויהי ימים רבים גם השמש גם הכוכבים לא נראו והסערה חזקה עלינו עד מאד ותכרת ממנו כל תקות ישועה׃When neither sun nor stars appeared for many days and the great storm continued to batter us, we abandoned all hope of being saved.

21ופולוס עמד בתוכם אחרי האריכם בצום ויאמר אנשים לו שמעתם אלי ולא יצאתם מקריטי כי אז לא קרנו הנזק הזה במריכם׃After the men had gone a long time without food, Paul stood up among them and said, “Men, you should have followed my advice not to sail from Crete. Then you would have averted this disaster and loss.

22ועתה אני אמר אליכם חזקו ואמצו כי לא תאבד נפש מכם בלתי הספינה לבדה׃But now I urge you to keep up your courage, because you will not experience any loss of life, but only of the ship.

23כי בלילה הזה נצב עלי מלאך האלהים אשר לו אנכי ואשר אני עבד אתו׃For just last night an angel of the God to whom I belong and whom I serve stood beside me

24ויאמר אל תירא פולוס עליך עוד לעמד לפני הקיסר ועתה הנה נתן לך האלהים את כל ההלכים אתך באניה׃and said, ‘Do not be afraid, Paul; you must stand before Caesar. And look, God has granted you the lives of all who sail with you.’

25על כן אנשים חזקו ואמצו כי מאמין אני לאלהים כי כן יהיה כאשר נאמר אלי׃So take courage, men, for I believe God that it will happen just as He told me.

26אך השלך נשלך אל אחד האיים׃However, we must run aground on some island.”

27ויהי כבוא ליל ארבעה עשר לטלטולנו בים אדריה כחצות הלילה ויחשבו המלחים כי קרבה להם יבשת׃On the fourteenth night we were still being driven across the Adriatic Sea. About midnight the sailors sensed they were approaching land.

28ויורידו את האנך וימצאו עמק הים עשרים קומה ויעברו מעט ויוסיפו להוריד את האנך וימצאו קומות חמש עשרה׃They took soundings and found that the water was twenty fathoms deep. Going a little farther, they took another set of soundings that read fifteen fathoms.

29וייראו פן יפגעו בשני הסלעים וישליכו מעל אחורי האניה ארבעה עוגינים אל הים ויכספו לאור היום׃Fearing that we would run aground on the rocks, they dropped four anchors from the stern and prayed for daybreak.

30והמלחים בקשו לברח מן האניה ויורידו את העברה אל הים באמרם כי יש את נפשם לשלח עוגינים גם מראש האניה׃Meanwhile, the sailors attempted to escape from the ship. Pretending to lower anchors from the bow, they let the lifeboat down into the sea.

31ויאמר פולוס אל שר המאה ואל אנשי הצבא לאמר אם אלה לא ישבו אתנו באניה לא תוכלו אתם להושע׃But Paul said to the centurion and the soldiers, “Unless these men remain with the ship, you cannot be saved.”

32ויקצצו אנשי הצבא את חבלי העברה ויתנוה לנפול׃So the soldiers cut the ropes to the lifeboat and set it adrift.

33והבקר טרם יאור ופולוס מבקש מכלם לטעם לחם לאמר היום יום ארבעה עשר אשר חכיתם צמים ולא טעמתם מאומה׃Right up to daybreak, Paul kept urging them all to eat: “Today is your fourteenth day in constant suspense, without taking any food.

34על כן קרא אני אתכם לטעם לחם כי הוא למחיתכם כי איש איש מכם לא יפל משערת ראשו ארצה׃So for your own preservation, I urge you to eat something, because not a single hair of your head will be lost.”

35הוא דבר את הדברים האלה והוא לקח את הלחס ויודה לאלהים לפני כלם ויבצע ויחל לאכל׃After he had said this, Paul took bread and gave thanks to God in front of them all. Then he broke it and began to eat.

36ויאמץ לב כלם ויטעמו אכל גם המה׃They were all encouraged and took some food themselves.

37ואנחנו כל נפש אשר באניה מאתים ושבעים ושש׃In all, there were 276 of us on board.

38ויאכלו לשבעה ויקלו מעל האניה ויטילו את הצדה אל הים׃After the men had eaten their fill, they lightened the ship by throwing the grain into the sea.

39הבקר אור ולא הכירו את הארץ אבל ראו כמפרץ וחוף לו ויועצו לנהג אליו את האניה אם יוכלו׃When daylight came, they did not recognize the land, but they sighted a bay with a sandy beach, where they decided to run the ship aground if they could.

40ויגדעו את העוגינים ויעזבום לים ויתירו גם את מיתרי המנהיג ויפרשו מפרש התרן אל פני הרוח ויבקשו לבא אל החוף׃Cutting away the anchors, they left them in the sea as they loosened the ropes that held the rudders. Then they hoisted the foresail to the wind and made for the beach.

41ויפגעו במקום אשר הים משני עבריו ותדבק בו האניה ותעמד ראשה לא ינוע ואחוריה נשברו משאון הגלים׃But the ship struck a sandbar and ran aground. The bow stuck fast and would not move, and the stern was being broken up by the pounding of the waves.

42ותהי עצת אנשי הצבא להמית את האסירים פן ישחה איש מהם וימלט׃The soldiers planned to kill the prisoners so none of them could swim to freedom.

43ושר המאה חפץ להציל את פולוס וינא את עצתם ויאמר מי ידע לשחות ירד ויעבר ליבשה בראשנה והנשארים אלה על קרשים ואלה על שברי האניה׃But the centurion, wanting to spare Paul’s life, thwarted their plan. He commanded those who could swim to jump overboard first and get to land.

44ויהי כן וימלטו כלם אל היבשה׃The rest were to follow on planks and various parts of the ship. In this way everyone was brought safely to land.

Acts 27

You’ve read Acts 27

Go deeper

Acts 27

You’ve read Acts 27

Go deeper